הנתונים מסתמכים על כתבה שפורסמה ב‘וושינגטון פוסט’
תופעת ה-‘Open office’ (חלל רחב ופתוח המשמש כמעין משרד גדול עבור כלל העובדים בחברה או במחלקה מסוימת) הפכה נפוצה יותר ויותר בשנים האחרונות. למעשה, אם נסתכל על ארה”ב כדוגמא מייצגת, נגלה כי רובן המכריע של חברות הטכנולוגיה הגדולות – החל בגוגל, דרך פייסבוק ועד איביי – בחרו לעבור ל’אופן אופיס’, מתוך ניסיון לשפר את סביבת העבודה. מקורי? בהחלט. אפקטיבי? כאן נמצאת המחלוקת העיקרית.
מסתבר כי מה שהפך לטרנד עסקי רווח (גם כאן בישראל) לא תמיד מתקבל בברכה בקרב העובדים עצמם ויוצר לא פעם מתחים מיותרים במקום העבודה, מתחת ומעל לפני השטח. האם זוהי תחילתה של מגמה המערערת על אחד הטרנדים החזקים ביותר של השנים האחרונות בשוק העבודה המודרני?
שקוף, מרווח – אך עמוס בהסחות דעת
אם נסתכל על רעיון ה’אופן אופיס’ מעיני המעסיק, נוכל בהחלט להבין את הרציונל שמאחוריו. מעל לכל, מספק חלל כזה שקיפות מלאה ומוריד את המחיצות, מבחינה פיזית ופסיכולוגית כאחת. עובדי ה’אופן אופיס’ אינם יכולים לגלוש ברחבי הרשת במקום לעבוד, לא יכולים ‘לעבוד על המעסיק’, למרוח את הזמן או לנהל שיחות פרטיות על חשבון שעות העבודה. המנהל נמצא איתם בקשר עין ישיר, מפקח עליהם מקרוב ורואה כל דבר שהם עושים. הכול שקוף ואי אפשר להסתיר עוד דבר.
אבל, מאחורי צעד כזה מסתתר רציונל נוסף: הרציונל הכלכלי. עבודה ב’אופן אופיס’ חוסכת לחברה מקום רב ומשאבים עצומים (בניית קירות, מחיצות, משרדים שלמים וכדומה) ומאפשרת לנצל את החלל הקיים עד תומו. מבחינה כספית, מדובר בצמצום עלויות דרמטי ומשמעותי במיוחד.
אך התועלת שבהקמת חלל פתוח שכזה אינה נעצרת רק בשיקוליו של המעסיק. מדובר בסביבת עבודה שונה ולא שגרתית עבור העובדים, שנהנים ממתחם ‘חברתי’ במיוחד, בו כולם מדברים עם כולם, מפתחים קשרים בקלות ויוצרים מעין קומונה במקום העבודה. זוהי סביבה שמבטלת את הניתוק האופייני כל כך למשרדים הפרטיים ומאפשרת לכולם להרגיש שייכים. אגב, מדובר ביתרון חשוב גם מבחינת המעסיק, משום שקבוצת עובדים מגובשת נתפסת ככזו שתציג, לרוב, תוצאות טובות יותר.
עד כאן היתרונות – וכעת לחסרונות: עבודה בסביבה פתוחה שכזו משמעה, מעל לכול, הסחות דעת בלתי פוסקות. שיחות חולין, טלפונים, מוזיקה רועשת – כל אלו הופכים להיות רעשים שבשגרה בחלל העבודה הפתוח, אשר אינם מאפיינים, מן הסתם, את המשרד הפרטי, הסגור והשקט. עובדים רבים, ואין זו הפתעה, מתקשים לעבוד בסביבה רועשת. הסחות הדעת מוציאות אותם מריכוז, הפיתויים הרבים מושכים אותם לשלל כיוונים והפרודוקטיביות יורדת פלאים, לעתים גם ב-50%.
בנוסף לכך, ה’אופן אופיס’ מביא לאובדן הפרטיות. במחקר שנערך בנושא באוניברסיטת סידני, אוסטרליה (‘ Workspace satisfaction: The privacy-communication trade-off in open-plan offices’), השיבו קרוב לחצי מהנשאלים כי הם סובלים מהיעדר פרטיות בכל הנוגע לרעשי הסביבה, ומעל 30% הצהירו כי הפגיעה בפרטיותם מורגשת גם מבחינה ויזואלית. לא פלא שבסופו של יום רבים מהעובדים בחלל העבודה הפתוח מרגישים תסכול רב, ומבקשים למצוא מקלט מן הרעש וההמולה בשעות לא שגרתיות – מוקדם בבוקר או מאוחר בערב – בהן הפרודוקטיביות שלהם עולה פלאים.
חשוב לזכור כי העובדים אשר יתקשו, ככל הנראה, יותר מכולם להתמודד עם המעבר עבודה בחלל פתוח, הם אלו שהתרגלו לסביבת העבודה ה’ישנה’, בין ארבעת קירות המשרד. עובדים כאלו, אשר נהנו ממשרד פרטי במשך שנים ומתבקשים לפתע לעבור לחלל משותף ולעבוד לצד עובדים נוספים, יהיו המתוסכלים ביותר. ללא אותה הפרטיות החשובה אליה התרגלו כל כך, הם עלולים לאבד כיוון ולהציג ירידה דרמטית מבחינת התוצרת שהם מספקים.
חברותא? בהחלט; עבודה? לא תמיד
עוד אחת מהבעיות המרכזיות בכל הנוגע לעבודה ב’אופן אופיס’, כפי שעולה מהמחקר שבוצע באוניברסיטת סידני, היא האווירה המשקרת: לכאורה, סביבת העבודה הייחודית הזו יוצרת סביבה חברתית נפלאה, כר פורה לשיחות וליצירת קשרים. כפי שכבר ציינו קודם לכן, זוהי אחת המטרות שמנסה להשיג המעסיק בהחלטתו לעבור לסביבת עבודה כזו, אך בפועל אותה חברותא ואותה אווירה טובה שנוצרת בין העובדים, משמשות כמסווה לבעיות אחרות שנוצרות בחלל העבודה הפתוח.
ממש כמו בכיתה בה התלמידים מדברים בינם לבין עצמם ונמנעים מלהקשיב למורה, כך גם העובדים ב’אופן אופיס’: הם מדברים, יוצרים קשרים, מתקרבים אחד לשני ומתיידדים בצורה נפלאה – אך אינם חושבים בצורה יצירתית, משאירים פחות זמן למשימות המונחות על שולחנם ולעתים אף זונחים את העבודה עצמה לכמה שעות טובות בכל יום. מבחינת כל הצדדים, מדובר במצב שאינו מביא שום תועלת.
מעבר לחלל עבודה פתוח – רק לאחר מחשבה מעמיקה
האם על פי כל מה שנכתב עד כאן, יש לזנוח את רעיון ה’אופן אופיס’ ולחזור לסביבת העבודה הישנה והטובה? לא בהכרח. זהו רעיון בעל יתרונות רבים, שיכול לתרום לשבירת שגרת העבודה הקבועה וליצור מציאות מעניינת ומרתקת, שתועיל לכל הצדדים. אבל, כדי שזה יקרה חשוב לתכנן צעד כזה מראש ולוודא כי הוא נעשה בצורה נכונה. זכרו: עובדי ‘אופן אופיס’ מתוסכלים הם תוצר של תכנון לקוי ותו לא.
הפיתרון הטוב ביותר הוא גיבושם של כללי עבודה וקודי התנהגות מקובלים בחלל העבודה הפתוח, עוד לפני המעבר הרשמי אליו. לדוגמא: איסור על השמעת מוזיקה בפרהסיה במהלך שעות העבודה (עובד שמעוניין לשמוע מוזיקה יחויב להשתמש באוזניות), הימנעות משיחות פרטיות בחלל עצמו ועוד. ברגע שיושלט סדר בחלל הפתוח, ובעיקר כאשר תונמך רמת הדציבלים, העבודה בחלל תהיה נוחה ונעימה יותר.
לצד אלו, מצביעים לא מעט עובדים על אפשרות שהפכה להיות רווחת במיוחד בעידן המודרני: עבודה מהבית. חברות אשר ינהיגו מדיניות של יד חופשית בכל הנוגע לעבודה מהבית, יאפשרו לעובד לבחור מתי ישב בחלל העבודה ומתי יעדיף לעבוד בפרטיות מלאה, בביתו שלו. כך, תרם עידן ה’אופן אופיס’ ליצירת מימד נוסף בסביבת העבודה המודרנית: העבודה מהבית הופכת אט אט לאחת האפשרויות הפרודוקטיביות ביותר, בעוד בעבר הלא רחוק הוטלה בספק מידת היעילות שלה.
