צומת בקריירה. אנחנו שם, אולי מפני שמה שעבד עד עכשיו כבר אינו עובד. אולי מאסנו ומיצינו, ואולי מישהו אמר לנו ללכת.
כיצד ניהלנו את בחירותינו בעבר? מה הנחה אותנו? האם ניתחנו יתרונות וחסרונות? אולי פעלנו לפי תחושת בטן? כיצד ניצלנו את תקופת המעבר? אילו ערכים הם המצפן שלנו?
התשובות לשאלות אלה מביאות אותנו להכיר את עצמנו טוב יותר. השאלה החשובה ביותר בנקודת הצומת תהיה: כיצד נצא מן הצומת אחרים, כיצד נרחיב את גבולותינו?
צומת דרכים בקריירה הוא משבר, אך גם הזדמנות. למי שקם בבוקר ומשקולת של מועקה בתוכו, אמירה זו עלולה להישמע כססמה נבובה. למי שביום מחפש את הלילה ובלילה כבר מחכה לבוקר, יישמעו הדברים כלעג לרש. גם מי שאינו חש מועקה או תסכול יחווה תקופה זו כאזור דמדומים.
אף על פי כן, אנשים שונים מפעילים אסטרטגיות מגוונות להתמודדות, ובעיקר להרחבת גבולות, דווקא באזור ביניים זה.
נראה בעיני רוחנו נחל הזורם לו בערוץ, נתיבו ברור. לפתע חלה הפרעה בנתיב. המים זורמים לצדדים, מחפשים דרך להמשיך הלאה. בינתיים חלקם מחלחלים, חלקם מוסטים לערוצים קטנים הפונים לארבע רוחות השמים. יעבור זמן-מה בטרם יסמנו המים נתיב חדש משמעותי, העשוי להיות שונה בתכלית מקודמו, אך הוא ברור ונראה לעין.
שלב זה של עצירה וחיפוש הוא הזדמנות לבדוק: מה עולה מתוכנו? אילו דימויים צצים? רגשות? תחושות גוף? כל אלה נושאים עמם מידע חשוב על רצוננו הפנימי, מפני מה אנו חרדים, מהם הכוחות הצפונים בנו. עצם מתן האפשרות לעצמי להתבונן ולהקשיב פנימה הוא כבר הרחבת הגבול. אולי מתחת למה שאנו תופסים כדבר האחד שבו עלינו לעסוק מסתתר קול אחר שאיננו מקשיבים לו, ואולי הלב משתוקק, בעצם, למשהו אחר.
דרך זו, של הקשבה עדינה פנימה, נקראת גישת ההתמקדות. בדרך הזאת, שפיתח יוג’ין ג’נדלין (Gendlin), מתרחשת למידה. למידה מתוך סקרנות למה שיעלה, למידה מתוך הקשבה. חושינו מתחדדים, המודעות לאיתותים המתקבלים נעשית ערנית, ומתוך כך גם ההקשבה לאחרים נעשית אפקטיבית יותר.
אהבות ישנות מצליחות, בדרך זו, לעלות ולהתגלות. מתי בפעם האחרונה אפשרנו לעצמנו משהו שהשתוקקנו לעשותו מקדמת דנא, ולא היה לו מקום בתוך צפיפות האירועים של הקריירה? אנו מקשיבים, פותחים פתח ומרחיבים את גבולותינו. פיוניות נוספות בגופנו, שנסגרו מזמן, שבות ונפתחות. אנחנו שמים לב לקיומנו כאן ועכשיו, מודעים יותר לנוכחותנו ולמשמעותה.
אך לא זו בלבד – גישת ההתמקדות ושילובה בחיינו מציעים יתרונות נוספים. ההקשבה העדינה הזאת לעצמי שלנו מספקת מדד נוסף בקבלת החלטה. מה עולה בנו כאשר אנחנו חושבים על אלטרנטיבה א’? מה עולה בנו במחשבה על אלטרנטיבה ב’? הדימויים והתחושות מספקים שפע מידע ותובנות. לעתים לא די בטבלאות של יתרונות וחסרונות, ואף לא בהענקת משקל שונה לפרמטרים שונים של הבחירה. ההקשבה פנימה מספקת מידע ממקום אחר.
אנו לומדים להעריך מחדש את תחושות הגוף, את המועקה בחזה, את המחנק בגרון וההתכווצות בבטן. כל אלה צופנים מידע יקר מפז. משהו בנו רוצה שנשים אליו לב. ובעיקר, אנו לומדים להעריך מחדש את יכולתנו להרגיש, נוסף על יכולתנו לחשוב. המגע עם הרגש, המשולב בחשיבה הרציונלית ומעשיר אותה, הופך כל בחירה והחלטה לשלמה ונכונה יותר עבורנו.
ניסיון החיים המוטבע בנו – יש בו חוכמה להנחות אותנו בדרכנו. אמנם, הוא עושה זאת באמצעות רמזים, בשפה של תחושות גוף ודימויים. כאשר אנו מוסיפים לממד העשייה והדיבור על העשייה (doing) את ההתבוננות וההקשבה פנימה (being), המועקה, החרדה והבלבול מקבלים תשומת לב והכרה, מודעותנו מתרחבת, וקל לנו יותר לנוע הלאה. הגוף והנפש נעשים גמישים יותר, קלי תנועה, לקראת ההזדמנות הבאה, לקראת השינוי.
