פעמים רבות אנחנו מרגישים, כעובדים, שחיינו מוקדשים לעבודה גם אם איננו רוצים בכך. כמעט מחצית מהיממה אנחנו מבלים במקום העבודה ובשנים האחרונות, עם כניסת האינטרנט לחיינו, אף גברה המגמה של עבודה מהבית – מה שמאריך לא פעם את זמן העבודה שלנו מידי יום. השאלה היא כזו: היכן אנו נמצאים ביחס לעולם? האם אנו עובדים יותר מהממוצע המקובל, כמה שווה שעת העבודה שלנו ביחס למדינות אחרות והאם השכר שאנו מקבלים שווה את ההשקעה שלנו?
חטיבת המחקר של אתוסיה, חברת השמה בהייטק, מנסה לענות על השאלות הללו ולשרטט בצורה ברורה את קווי דמותו של העובד הישראלי בעידן המודרני.
עובדים הרבה שעות? אתם לא לבד
לאורך השנים האחרונות, ובעיקר מאז כינונו של ה-OECD, אשר נגדיר אותו כאן בכלליות כגוף הכלכלי המאגד תחתיו את כל המדינות המפותחות, נאספו לא מעט נתונים תעסוקתיים וכלכליים על מדינות רבות ברחבי העולם. נתונים אלו יוצרים תמונה כללית, ברורה למדי לגבי מאפייני העבודה במדינות השונות ברחבי העולם, מדרום קוריאה וסין שבמזרח הרחוק ועד ארה”ב או קנדה – כולל ישראל כמובן.
אחד הנתונים הבולטים אשר עולים מהנתונים שנאספו, נוגע לכמות שעות העבודה הממוצעת (שנתית) במדינות שונות ברחבי העולם. שם, נמצאת ישראל במקום גבוה מאוד. במילים אחרות, העובד הישראלי מבלה זמן רב במקום עבודתו.
כך, מסתבר כי שעות העבודה בישראל, בממוצע שנתי, עומדות על 1,910 – נתון שמדרג את ישראל במקום השביעי מבין 36 המדינות שנבדקו. לשם השוואה, ממוצע השעות השנתי בהולנד ובגרמניה עומד על פחות מ-1,400, ובארה”ב – על 1,790. ממוצע ה-OECD, אגב, עומד על 1,765. רק פולין, רוסיה, צ’ילה, יוון, דרום קוריאה ומקסיקו ‘השיגו’ תוצאות גבוהות יותר מישראל בהקשר זה.
נתונים אלו מצביעים על חריצותו של העובד הישראלי ונאמנותו לעבודה, מצד אחד, אך מצד שני מצביעים על כך שהשקעה זו משתלמת לו פחות, ובצורה משמעותית, בהשוואה למדינות אחרות. תחושה זו מתחזקת כאשר פונים לנתון אחר שנאסף על ידי ה-OECD: שוויה של שעת עבודה (בדולרים) במדינות שונות ברחבי העולם.
כך, בישראל שעת עבודה שווה כיום כ-15 דולרים בממוצע, בעוד בהולנד היא שווה יותר מפי שניים: 33.8 דולרים לשעה. בארצות הברית, למשל, שעת עבודה שווה 30.8 דולרים ואילו בגרמניה – 30.2 דולרים לשעה. הממוצע של כלל מדינות ה-OECD, אגב, עומד על 20.3 דולרים לשעה.
נתונים אלו מראים באופן חד משמעי: העובד הישראלי מבלה שעות רבות יותר בעבודה, הרבה יותר מהמדינות המפותחות בעולם, אך מקבל על כך תמורה נמוכה מאוד בהשוואה לאותן מדינות. העובד ההולנדי, לדוגמא, מבלה בעבודה מידי שנה כ-530 שעות פחות מהעובד הישראלי (כ-10 שעות בשבוע), אך על כל שעה הוא מקבל פי שניים ויותר – וכך בראייה שנתית הוא מרוויח הרבה יותר מעמיתו הישראלי, כשהוא זוכה ליום מנוחה נוסף בשבוע, משום שבהולנד נהוג שבוע עבודה של ארבעה ימים בלבד.
הדוגמא הזו היא הדוגמא הקיצונית בהסתמך על נתונים אלו (הולנד היא המדינה בה כמות השעות השנתית היא הנמוכה ביותר, בעוד שוויה של כל שעה הוא הגבוה ביותר מבין מדינות ה-OECD) אך גם בהשוואה למדינות אחרות השוק הישראלי מתגלה כמתגמל פחות. כך לדוגמא, שווי שעת עבודה בפורטוגל נמוך לעומת ישראל ועומד על 13.7 דולרים, אך מספר השעות השנתי בה הוא 1,691 בלבד – נמוך במאתיים שעות ויותר לעומת הממוצע הישראלי. כך יוצא שאמנם העובד הפורטוגלי מרוויח פחות לשעה, אך עובד בממוצע ארבע שעות פחות מידי שבוע.
המציאות משתקפת גם בשכר השנתי הממוצע
לאחר שניתחנו את שני הנתונים החשובים שהוצגו קודם לכן, הגיע הזמן לעבור לנתון הכללי מבין השלושה – ממוצע השכר השנתי, אשר מסכם באופן כללי את שני הנתונים הללו יחד. לא מפתיע לגלות שגם כאן ישראל אינה נמצאת בין המובילות בדירוג.
כך, הנתונים שנאספו על ידי ה-OECD מדרגים את ישראל במקום ה-25 בלבד מתוך 36 מדינות, עם שכר שנתי ממוצע של 28,700 דולרים; ארה”ב ניצבת בראש בדירוג זה, עם 55 אלף דולרים; הולנד עומדת על 46,600 דולרים; גרמניה – על 42,100 דולרים בשנה.
אגב, בין המדינות שנמצאות מתחת לישראל בדירוג זה ניתן למצוא גם כמה מהמדינות שהוזכרו קודם, ובהן ממוצע שעות העבודה השנתי גבוה מישראל: מקסיקו, פולין, רוסיה, צ’ילה ויוון. כך ניתן ללמוד כי ה’מחלה’ של השוק הישראלי אינה אופיינת רק אליו.
דרום קוריאה, לעומת זאת, שם כמות שעות העבודה גבוהה ביותר (2,090 שעות בממוצע בשנה), מדורגת במקום ה-18 בדירוג השכר השנתי עם ממוצע של 36,800 דולרים בשנה – גבוה אף מהממוצע השנתי של כלל מדינות ה-OECD, אשר עומד על 35,800 דולרים.
לקראת סיום, חשוב להבהיר: נכון להיום, ישראל רחוקה מרחק משמעותי מרמת החיים לה זוכות המדינות המפותחות שהוזכרו כאן. איש מהכלכלנים והמדינאים בישראל, וכך גם העובד הממוצע, אינו מצפה שנגיע כבר היום לרמות השכר ולשווי המשכורות הרווחים כיום במדינות אלו. מדובר במדינות אשר עמלו קשה, במשך עשרות שנים, כדי להגיע לרווחה הכלכלית היחסית בה הן נמצאות.
למרות זאת, חשוב כבר היום לשאוף למשק ישראלי שיהיה מתגמל יותר עבור עובדיו, כזה שיאפשר הפחתה משמעותית בכמות שעות העבודה או לכל הפחות יבטיח תמורה גבוהה יותר עבור כל שעה כזו.
