כתב: אפי לנדאו, עיתונאי כלכלי בעבר בגלובס, מאמן ומלווה מזה שמונה שנים מנהלים בכירים והנהלות.
אופי נתון לשינויים ומורכב מהרגלים חזקים יותר וחזקים פחות, וכל הרגל, כפי שהוא נרכש, ניתן גם לשינוי. בדרך כלל, כדי לשנות הרגל,עדיף ללמוד ולסגל לעצמנו הרגל אחר במקומו, הרגל שעובד עבורנו ועבור החיים שלנו טוב יותר.
למשל, איני יודע איך זה אצלכם, אבל אצלי, כאשר נוצר מצב של חוסר הסכמה עם מישהו, לא נוח לי לדבר איתו. אני חושש מהעימות פנים אל פנים או אפילו מהשיחה בטלפון. ברקע קיים הכעס שלי כלפיו, על כך שאינו מסכים איתי.
מה האינסטינקט שלי אומר לי לעשות?
1. להימנע מתקשורת. אם הבית לא בוער, אפשר להתעלם. ההימנעות מוצאת את ביטויה באי מתן תשובות על הודעות או מיילים, עיכוב תשובות במספר ימים ועוד. לכל אחד יש שיטות משלו.
2. משתמש בתקשורת כתובה – מיילים או מסרונים. שם אפשר לכעוס בלי בעיה ובה בעת, להכעיס את האחר.
3. משתמש בתקשורת עמומה – לא זו בלבד שאני נמנע מלנהל שיחה ישירה אלא גם התקשורת הכתובה אינה בהירה. זו תקשורת פחות מחייבת, פחות מעמתת עם המציאות.
מה קורה במציאות? הכעס שלי מדבר עם הכעס של האחר. ההימנעות שלי מדברת עם ההימנעות של האחר. למעשה איננו מדברים זה עם זה אלא התקשורת מתנהלת בין הכעסים שלנו. מראש אנו לא נותנים סיכוי להסכמה.
המלצות:
א. להקטין את מינון המסרים הכתובים ולהגדיל את מינון המסרים הישירים, הן בטלפון והן פנים אל פנים.
ב. את המסרים הכתובים לנסח בצורת שאלה או התייעצות.
ג. אם מייל או מסרון מכעיס אותנו, לא לשלוף תשובה ולענות. לחכות! אם אפשר, 24 שעות. וגם אז, רצוי להתקשר, לדבר ולא לענות בכתב.
זכרו, לכם ולכל האנשים שאתם מתעמתים איתם יש אינטרס אחד משותף, מעבר לכעס בהווה: לחיות בהרמוניה זה עם זה ולקדם את הגוף או הנושא שאתם שותפים בו, בין אם זה עסק, משפחה או יחסי חברות.
