תוכנית הממשלה לייבוא עובדים זרים להייטק עלולה להוריד את השכר בענף ב-20%

במקום לטפל בבעיה מהשורש ולמצות את הפוטנציאל האדיר הקיים באוכלוסייה מדינת ישראל שמה פלסטר שצפוי לעלות לא פחות מ-900 מיליון שקלים
07/02/2017 | מאת: אייל סולומון, מנכ"ל אתוסיה

תוכנית הממשלה להבאתם לישראל של 5,000 עובדי הייטק זרים במטרה להתגבר על המחסור הצפוי בעובדים בתעשייה היא ללא ספק כותרת מושכת, אולם נראה שלאור עלותה הגבוהה – אשר עומדת על פי הפרסומים על 900 מיליון שקלים לשש שנים – וחסרונותיה הרבים, עדיף ליישם פתרונות אחרים – בדגש על מימוש הפוטנציאל הרב הטמון במגזרים השונים של האוכלוסייה הישראלית.

התוכנית המדוברת צפויה להעניק למהנדסים שיגיעו לישראל אשרות עבודה מורחבות, לצד שכר גבוה מהמקובל כאן. יצוין כי כיום, לא ניתן להביא לישראל עובדים זרים בתעשיית ההייטק. רק עובדים מעטים, המוגדרים כמומחים בתחומם, הצליחו לזכות בוויזת עבודה – וגם זאת, לאחר מאמצים ביורוקרטיים מרובים.

היתרונות והחסרונות

אם אכן יגיעו 5,000 עובדים מיומנים וייקלטו בתעשיית ההייטק בתוך זמן קצר, הם צפויים להציף את השוק ולהוריד את רמות השכר. בטווח הבינוני, אנו מעריכים כי במצב כזה, צפויה ירידה של 15% עד 20% בשכר בענף ההייטק.

בצד החיובי - עבור החברות עצמן, כשתקני כוח האדם מלאים, וכשהמשכורות נמוכות יותר – ניתן להגדיל את קצב הפיתוח והייצור, ולהגיע לשוק בזמן קצר הרבה יותר – תוך גידול ברמה התחרותית בהשוואה למתחרות מחו"ל. בנוסף, הצעד צפוי להגדיל את הגיוון האנושי בחברות ההייטק, ולהביא אלינו את בשורת הרב-תרבותיות.

אולם מנגד, כלל לא בטוח שחברות ההייטק הישראליות יצליחו "לעכל" סביבת עבודה הכוללת עובדים ממדינות ותרבויות שונות. חשוב לזכור כי חברות הייטק רבות בישראל ש"עשו את זה" והגיעו לאקזיט מרשים, או למכירות של מאות מיליוני דולרים, מבוססות על האתוס הישראלי והציוני - על חברות בין המייסדים ועל שותפות גורל בין העובדים. לרבים מאנשי הענף היכרות מוקדמת זה עם זה, והאופי הישראלי ידוע כשונה. מעניין יהיה לראות כיצד ה"סחבק" הישראלי יסתדר במטבחון של המשרד עם הסיני המעונב; או איך הטיפוס "המהיר והעצבני" שרוצה לרוץ לעבר האקזיט, יסתדר עם המפתח האוקראיני שמעדיף תהליכים איטיים יותר. גם השכר הגבוה שהמומחים הזרים עתידים לקבל עלול ליצור אנטגוניזם בתוך החברה, ואף להביא לבריחת מוחות של ישראלים מנוסים – לחו"ל או לתחומי עיסוק אחרים – ובכך לפגוע באטרקטיביות של הענף עבור הישראלים המוכשרים והחרוצים ביותר.

גם אם נניח שעובדים אלה ייקלטו היטב בענף ההייטק, ויעשו חיל בעבודתם – עובדים זרים אינם כוח אדם יציב, בוודאי לא בענף המציג ביקוש רב לעובדים ומשכורות גבוהות, כמו ההייטק. הם עלולים להתגעגע למשפחה וחברים שנותרו מאחור; או פשוט להיבהל מתקופה ביטחונית מתוחה – ולעזוב את הארץ, כשהם מותירים מאחוריהם חלל שיהיה קשה למלא. ישראל היא אמנם מדינה מודרנית ומסבירת פנים, אך אין ספק שמקומות כמו עמק הסיליקון בקליפורניה מושכים הרבה יותר עבור מקצועני הייטק, שיכולים לעבוד בכל מקום בעולם.

הפתרונות

אין חולק על כך שהמחסור בעובדים מיומנים בענף ההייטק הוא אחת מבעיות היסוד שלו – אך במקום לטפל מהשורש בבעיה, תוכנית הממשלה פשוט עוקפת אותה באמצעות יבוא מחו"ל. יבוא שכזה, כאמור, רק יחליש את התעשייה לטווח הארוך – שכן ההייטק הישראלי שואב את כוחו מהמאפיינים הייחודיים של עובדיו: חדשניים, נמרצים, בלתי פורמליים ויצירתיים.

במקום להדביק פלסטר על הבעיה ולקוות שהדבר יביא לפתרון, יש לערוך בדק בית אמיתי ולראות היכן המדינה נכשלת. המחסור בעובדים לא נוצר יש מאין ואינו נקודתי, אלא נובע מהזנחה ארוכת שנים של ההשכלה הטכנולוגית במדינת ישראל. הממשלה אמנם הודיעה כי כחלק מהתוכנית, היא תגדיל את ההשקעה בהשכלה הגבוהה ונראה שאכן יש ניסיון להשקיע יותר בחינוך הטכנולוגי, אולם זה מעט מידי ומאוחר מידי – הצעדים לא משמעותיים מספיק, וכאשר האתגר האמיתי הוא להתחיל את התהליך מוקדם ככל האפשר, ולעודד בני נוער וצעירים ישראלים ללמוד מקצועות טכנולוגיים ברמה גבוהה, הפתרונות חייבים להיות יצירתיים הרבה יותר.

חבל שקברניטי המדינה לא מתבוננים פנימה ומשקיעים את המשאבים האדירים בטיפוח אוכלוסיית המדינה, שכן בישראל יש פוטנציאל עצום לעובדי הייטק מוכשרים. מעט מאוד נשים פונות לתחום, וכך גם אוכלוסיות כמו המגזר החרדי והמגזר הערבי. פעולה ממוקדת שתעניק לכל אלה הכשרה מקיפה ותעודד אותם להשתלב בהייטק תקדם את החברה הישראלית כולה – הן מבחינה כלכלית, והן מבחינה חברתית.

 

אייל סולומון הוא מנכ"ל חברת ההשמה להיטק, ביוטק ובכירים "אתוסיה"