רון, סוכן מכירות, פוטר מעבודתו בחברה לשיווק מוצרי בריאות. מדי חודש שולם לו שכר יסוד בתוספת עמלות. בנוסף, במהלך עבודתו שולמו לו במשכורתו תוספות שונות כגון: אחזקת רכב, תשלום בגין שעות נוספות, נסיעות ושווי שימוש בטלפון. כמו כן, מדי שנה שולמה לו משכורת 13 ומענקים שונים.
רון מעונין לדעת, אילו רכיבי שכר יילקחו בחשבון לענין חישוב פיצויי הפיטורים שמגיעים לו?
הילה פורת, עו”ד, משיבה:
על פי תקנה 1 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ”ד 1964 (להלן – התקנה), הרכיבים שיובאו בחשבון שכר עבודה לענין פיצויי פיטורים הינם – שכר יסוד, תוספת ותק, תוספת יוקר המחיה, תוספת משפחה, תוספת מחלקתית ותוספת מקצועית. עפ”י התקנה, למעט רכיבים אלה לא תובא “תוספת” אחרת בחשבון.
בדב”ע מב/44-3 גולדברג נ. עיריית בת ים (פד”ע י”ג 338), נקבע כי על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה “תוספת” ולא חלק מהשכר הכולל המשמש לחישוב פיצויי פיטורים, צריך שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב, כך שאם לא מתקיים התנאי או משתנה המצב – חדל התשלום.
יש לציין, כי נטל השכנוע כי תשלום מסויים המכונה “תוספת” מהווה חלק אינטגרלי של שכר העבודה, הוא על העובד.
השאלה היא אימתי יראו תוספת כחלק משכר העובד? בענין זה ניתנו פסקי דין רבים המפרשים ומפרטים מקרים שונים. להלן מספר דוגמאות:
– בדב”ע נב/3-19 מרקוס בן יפלח נ. פולגת תעשיות בע”מ, נפסק כי הכנסה זקופה או שווי אינה שכר עבודה, אינה הכנסה בעין או בכוח, ואינה רכיב שכר שיש להביאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים. לפיכך, טובות הנאה רבות שמקבל עובד ואשר בגינן משתלם מס, אינם רכיב לענין חישוב פיצויי פיטורים (לדוגמה: שווי מתנות, שווי שימוש, שווי ביגוד וכדומה). כלומר, הרכיב של “שווי שימוש” לא ילקח בחשבון לענין פיצויי פיטורים.
– בבג”צ 4838/03 קרן קיימת לישראל נ. בית הדין הארצי לעבודה ואח’ (מיום 17.1.2005), נפסק כי סכום מגולם שהוסף למשכורתו של העובד, בעקבות טובת הנאה שניתנת לעובד, הינו תוספת מותנית בתנאי, ונחשב כ”תוספת”, ולכן אין להכליל רכיב זה בחישוב לענין פיצויי פיטורים (בג”צ זה שינה את הלכת פסק הדין מרקוס נ. פולגת הנ”ל בהקשר לרכיב הגילום).
– כאשר מדובר בתוספת עמלות למשכורת שהינה בשיעור מסויים מן המכירות שביצע העובד, יש לפנות לענין זה, לתקנה 9 לתקנות פיצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים) התשכ”ד 1964. עפ”י תקנה 9 הנ”ל, לצורך חישוב פיצויי הפיטורים המגיעים לעובד ששכרו משתלם בעמלות, יש לקחת בחשבון את שיעור משכורתו הבסיסית האחרונה בתוספת הממוצע של שיעור העמלות שקיבל העובד במשכורתו במשך 12 חודשי עבודתו האחרונים. דהיינו, לצורך חישוב פיצויי הפיטורים שמגיעים לרון יש לקחת בחשבון גם את שיעור העמלות שקיבל בשנה האחרונה.
בע”ע 170/03 יוסי עזרא נ. יה”ב פרוייקטים ומיחשוב (ניתן ביום 15.11.2004), פסק בית הדין הארצי לעבודה כי גם פרמיה הדומה במאפיניה לעמלה היא תוספת שיש להכלילה בחישוב פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת.
מאידך, בע”ע 300327/98 אטקה בע”מ נ. דוד רטר נפסק כי בונוס או פרמיה שאינם ניתנים על בסיס תפוקה אישית, אלא על בסיס תפוקת קבוצת עובדים, אינם מהווים רכיב שכר שיש להביאו בחשבון לצורך חישוב פיצויי פיטורים (אך יכללו בחישוב פדיון חופשה).
– בדב”ע לב/21-3 נפסק כי משמשכורת 13 לא באה במנין הרכיבים שנמנו בתקנה הרי שאין להביאה בחשבון לפיצויי פיטורים. בדב”ע נג/223-3 נקבע כי כוונת המחוקק היתה מלכתחילה, ונשארה עד היום, כי אין להביא בחשבון לענין חישובם של פיצויי פיטורים את משכורת 13.
– כאמור, על מנת שסכום המשתלם כשכר עבודה יהווה “תוספת” ולא חלק מהשכר הכולל המשמש לחישוב פיצויי פיטורים, צריך שהתשלום יהיה מותנה בתנאי או במצב. במקרה שמשולם לעובד מענק יש לבחון אם היתה התנאה כלשהי בהקשר לאותו מענק ואם יתברר שלא, הרי שרכיב זה יחשב כחלק משכר היסוד המשמש לחישוב פיצויי הפיטורים.
– כל עוד מדובר בתשלומים המשמשים החזר לכיסוי הוצאות הרכב של העובד, ומותנים בתנאי, הם לא יחשבו כחלק מהשכר לצורך חישוב פיצויי הפיטורים.
אולם, אם יוכח כי התשלום שכונה “אחזקת רכב” היה למעשה חלק מהשכר הרגיל של העובד שנעטף באיצטלה של החזר הוצאות רכב, ייחשבו אלה כשכר רגיל לצורך החישוב. כך נקבע בדב”ע נד/243-3 (פד”ע כח 83).
– בהקשר של תוספת שעות נוספות נקבע בפסיקה כי במצב שבו עובד עובד מדי פעם בשעות נוספות, הרי שמדובר בתשלום מותנה (בתנאי שיעבוד את אותן השעות הנוספות), ואז אין לכלול את התשלום בגין השעות הנוספות.
גם במצב שבו משתלמת לעובד תוספת שעות נוספות גלובלית, והעובד ביצע שעות נוספות בפועל, לא יבוא התשלום בגין השעות הנוספות הגלובליות במסגרת “שכר היסוד” לצורך חישוב פיצויי הפיטורים (דב”ע נו/224-3).
רק במקרה שבו משולמת לעובד תמורת שעות נוספות פיקטיבית (גלובלית או עפ”י פרמטר אחר) והעובד אינו עובד כלל שעות נוספות הרי שמדובר בתשלום שאינו מותנה בתנאי כלשהו, ולפיכך ייחשב כחלק משכר היסוד ולא כתוספת.
– ככלל דמי הבראה לא יחשבו כחלק משכר היסוד לצורך חישוב פיצויי פיטורים, גם אם שולמו מדי חודש בחודשו ובתנאי שהם משקפים תשלום דמי הבראה אמיתי ולא פיקטיבי. בתב”ע נד/762-3 נילי לוי חיים נ. י.א.ן. יועצים בע”מ, נידון מקרה שבו שולמו לעובדת דמי ההבראה מידי חודש בחודשו אך בסכום כמעט כפול מהסכום שהמעביד חייב בו מכוח צו ההרחבה.
בית הדין קבע כי אין זה מתקבל על הדעת כי המעביד יתנדב לשלם לנילי דמי הבראה בשיעור העולה בהרבה על השיעור שנתחייב בו מכוח הדין, ולפיכך נקבע כי רכיבי ההבראה בתלושי השכר היו למעשה חלק משכרה של נילי, לצורך חישוב פיצויי פיטורים.
– בע”ב 912684/99 בלקין דמיטרי נ. נ.י.א. עבודות מתכת בע”מ, נפסק כי בחישוב פיצויי הפיטורים יש להביא בחשבון את השכר ששולם לעובד בעד שעות העבודה במשמרת לילה, אולם יש להעמיד את השכר בעד אותן שעות על גובה שכר העבודה הרגיל, בנטרול התוספת ששולמה לתובע בעד עבודה במשמרת לילה.
יש לציין כי גם לענין שכר המשולם בגין עבודה בשבת וחג, המובאים בחישוב הפיצויים, יש להעמיד את הרכיב רק על גובה שכר העבודה הרגיל, ולנפות מתוכו את כל התוספות החורגות משכר השעה הרגיל.
לפיכך, במקרה הנ”ל, רב רכיבי השכר במשכורתו של רון, למעט רכיב העמלות, לא יובאו בחשבון בחישוב פיצויי הפיטורים, אלא אם כן יוכיח רון כי חלקן או רובן הן תוספות פיקטיביות המהוות למעשה חלק אינטגרלי משכרו.
הילה פורת, עו”ד – מומחית בדיני עבודה, מחברת הספר “דיני עבודה המדריך המלא” ומנהלת אתר “עולם העבודה” – הפורטל למעסיקים ועובדים בדיני עבודה ושכר.
