כתבה בנושא הפרות משמעת – שלילת פיצויי פיטורים

הדר, סוכנת נסיעות, עובדת זה קרוב לחמש שנים במשרד נסיעות. לאחרונה מתלונן מעסיקה כי חלה ירידה בתפקודה של הדר: היא מאחרת ללא כל סיבה מוצדקת לעבודה, נעדרת מהעבודה ללא אישור ואף נתפסה כשהיא מתעמתת ומגדפת את אחד הלקוחות. לאור כך, מעסיקה של הדר מעונין לפטר אותה תוך שלילת זכויותיה לרבות פדיון ימי חופשה, הבראה ופיצויי פיטורים והוא מעונין לדעת האם הדבר אפשרי.

תשובה

ביחס לאפשרות לשלילת פיצוי פיטורים

סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ”ג – 1963, קובע כי בענף שבו אין הסכם קיבוצי רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטורים של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע, כאשר בדונו בענין זה יונחה בית הדין עפ”י הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים. נכון להיום, הסכם זה הוא ההסכם הקיבוצי הכללי – תקנון עבודה, שבין התאחדות התעשיינים לבין ההסתדרות הכללית.

השאלה היא מהן נסיבות המצדיקות פיטורים תוך שלילת פיצויי פיטורים. בענין זה ניתנו פסקי דין רבים המפרשים ומפרטים מקרים שונים. להלן מספר דוגמאות:

גניבה ממעסיק – ככלל, גניבה ממעביד נחשבת כעבירה חמורה הפוגעת ביחסי האמון המיוחדים הנובעים ממערכת יחסי העבודה ויש לראותה בחומרה יתרה; כך נפסק בע”ע 300075/96 אבלין (מימון) אליה נ. קליין בן ציון (ניתן ביום 2.7.2001).

יחד עם זאת, כאשר בית הדין דן בסנקציה המתבקשת בגין הגניבה,  נבחנות כלל נסיבות המקרה, ובין היתר ניתן משקל לכך שהפיטורים, כשלעצמם, הם עונש חמור.

כך למשל, בע”ב 914202/99 חלואה שלמה נ. תנובה (ניתן ביום 27.5.2004), נשללו באופן חלקי בלבד פיצויי פיטורים מעובד שמעל בכספי המעביד, כיון שנמצא ששלילה מלאה גררה פגיעה בזכויות הפנסיה של העובד.

מאידך, בע”ב 1933/00 ג’ריס דוחא נ. מוסך דני גלס בע”מ (ניתן ביום 25.7.2004), נפסק כי גניבה של מוצרים בעלי ערך גבוה, שווי ערך לשכר של למעלה משנת עבודה של העובד, מצדיקה שלילה מוחלטת של פיצויי הפיטורים.

היעדרות מעבודה ללא אישור – מקרים בהם עובד נעדר מעבודתו תקופה ארוכה ללא אישור, הגיעו מספר פעמים לדיון בבית הדין לעבודה. גם במקרים אלו, השאלה אם התנהגות מסויימת מצדיקה פיטורים מידיים תוך שלילת פיצויי פיטורים, היא ביסודה שאלה של מידה ודרגה הנתונה להערכתו של בית הדין.

נפסק כי יציאה לחופשה ללא תשלום לתקופה ממושכת, ביוזמת העובד, חרף התנגדות המעביד, שהזהיר את העובד שלא יקבלו לעבודה עם שובו, מהווה הפרת משמעת חמורה המצדיקה שלילת פיצויי הפיטורים (בדב”ע נז/93-3 אליק בביוף נ’ נפתלי גפן).

במקרה אחר, נפסק כי היעדרות ממושכת מן העבודה, אפילו לצורך טיפול בבן משפחה חולה, ללא כל תיאום עם המעביד ותוך אדישות מוחלטת והתעלמות מהחובות כלפיו והנזקים העשויים להגרם לו, יש בה משום הפרת משמעת חמורה המצדיקה שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים (כך נפסק בדב”ע לח/98-3 שרה שנטל נ’ וינטראוב מהנדסים בע”מ).

בתב”ע (ת”א) 7314/01 ראובן גאולה נ. א. חיון הובלות (1990) בע”מ (ניתן ביום 5.2.2002), נפסק כי היעדרויות של עובדת מעבודתה בניגוד למוסכם, ובלא שהשיבה לפניות מעבידה, הן הפרות משמעת חמורות שיש בהן כדי להביא לשלילת פיצויי פיטורין לפי שיקול דעת בית הדין.

מאידך, במקרה בו עובדת בכירה לא חזרה לעבודתה בתום החופשה ללא תשלום אשר אושרה לה, נפסק כי יש בהתנהגותה משום הפרת משמעת, אך לא הפרת משמעת חמורה (כך נפסק בדב”ע לה/ 120-3 ירדנה פרג’ נ’ י. קרייולר בע”מ).

אלימות במקום העבודה – בע”ע 199/99 אליהו תורג’מן נ. אריק חביב (ניתן ביום 6.7.2000), נידון מקרה של עובד שהטיל אימה מילולית על העובדים האחרים במפעל, לרבות שימוש בצעקות, קללות וביטויים גזעניים, ואף התקיף את מעסיקו. ביה”ד קבע כי לאור ההתנהגויות הנ”ל, יש מקום להפחית את פיצויי הפיטורים ולשלול את ההודעה המוקדמת מהעובד. ביה”ד ציין כי אין מקום לפסוק הודעה מוקדמת לאחר מעשה התקיפה מכיון שתקופת ההודעה המוקדמת מיועדת להיות תקופת עבודה ואין לחייב מעסיק להעסיק עובד אלים שביצע מעשה תקיפה.

בע”ב (ת”א) 7754/01 אלי אדר נ. זיג זג שירותי דיוור בע”מ (מיום 2.12.2004), נפסק כי עובד שפוטר בשל ארוע בו קילל וגידף לקוח מרכזי של המעביד אינו זכאי לפיצויי פיטורים. בית הדין פסק כי התנהגות כזו באה בגידרה של חבלה במהלך התקין של העבודה, במיוחד שדובר בעובד שהוא מנהל סניף, האמור לשמש דוגמא לעובדים הכפופים לו.

מאידך, בע”ע 300018/98 א.ו.ב.א מהנדסים בע”מ נ. אלון נוי (ניתן ביום 15.1.2002), נפסק כי אמנם המעסיק זכאי לפטר עובד בגלל אופיו הנוח לכעוס והרמות קול, אולם אין בהפרות משמעת אלו כדי לשלול פיצויי פיטורים ותמורת הודעה המוקדמת מהעובד, משהפיטורים כשלעצמם, אף תוך כדי תשלום פיצויי פיטורים, הם עונש.

מעילה באמון המעסיק – מעילה באמונו של המעסיק יכולה להיחשב כעבירת משמעת חמורה הפוגעת באושיות יחסי העבודה.

בע”ב 3016/01 אבי גור נ. עיריית רמלה (מיום 25.5.2001), נפסק כי גלישה באינטרנט שלא לצרכי עבודה מהווה עבירת משמעת מובהקת. ביה”ד קבע כי גלישת באינטרנט לצרכים פרטיים מהווה שימוש במשאבי המעביד שלא לצרכי עבודה. כמו כן, מקבל העובד שכר בעבור שעות בהן אינו מבצע את עבודתו.

בע”ע 1468/02 אמונה תנועת האישה הדתית נ. סוזי ישראלי (מיום 13.4.2004), נפסק כי החתמת כרטיס נוכחות על ידי עובד אחר הינה מעילה באמון המצדיקה פיטורים, משאין עובד רשאי לעשות דין לעצמו ולבקש מאחר לחתום בשמו. במקרת הנ”ל לא ביקש המעסיק לשלול את פיצויי הפיטורים של העובדת אך לא מן הנמנע כי ביה”ד היה מוצא לנכון לשלול / להפחית את פיצויי הפיטורים משקבע כי החתמת כרטיס ע”י עובד אחר מהווה כאמור, מעילה באמון.

נטל ההוכחה

הנטל להוכיח כי היתה הצדקת לשלילת פיצויי הפיטורים מוטל על המעסיק. כך נפסק בד”מ 1718/02 שמואל שטרית נ. שמר חברה לשמירה ושירותים (ניתן ביום 4.11.2003).

השיקולים שינחו את בית הדין

בבוא בית הדין להכריע בשאלה האם ובאיזו מידה יש להפעיל את הסנקציה של שלילת פיצויי פיטורים או הפחתתם עליו לשקול שיקולים כגון: מידת חומרתם של המעשים בגינם פוטר העובד, היקף הנזק שנגרם למעביד (או שהעובד התכוון לגרום למעביד), תפקידו של העובד ומידת האמון הנגזרת ממנו, משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את הפרות המשמעת, האופן בו ביצע העובד את עבודתו בדרך כלל, משך תקופת עבודתו, סכום פיצויי הפיטורים שיוותר בידי העובד למחיה לאחר הפעלת הסנקציה של שלילה חלקית של פיצויי הפיטורים. כל אלו ישקלו ביחס לתקופת עבודתו וביחס לתקופת העבודה הצפויה העומדת בפניו, לנסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת השתכרותו העתידית.

הפחתת פיצויי הלנה

בית הדין האזורי מוסמך להפחית או לבטל פיצויי הלנת פיצויי פיטורים במקרה בו פיצויי הפיטורים לא שולמו עקב חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים שיש בהן ממש.

השאלה אם קיימים “חילוקי דעות של ממש” היא שאלה עובדתית שתבחן עפ”י מבחן אובייקטיבי.

לכן, כאשר המעביד מאמין בתום לב כי מעשיו של העובד מצדיקים שלילת פיצויי פיטורים, בית הדין יכול להפחית או לפטור אותו מפיצויי הלנת פיצויי הפיטורים, גם אם אלו, יפסקו בסופו של דבר לטובת העובד (עע 1286/02 מלון הר ציון נ. אריאלה ביתן, ניתן ביום 21.9.2003).

אולם, גם אם יחליט בית הדין כי אין לחייב את המעביד בפיצוי הלנת פיצויי פיטורים, יחולו על הפיצויים הוראות חוק פסיקת ריבית והצמדה התשכ”א – 1961 (סעיף 18א לחוק הגנת השכר).

ביחס לאפשרות לשלילת שכר עבודה, דמי הבראה ופדיון חופשה

חוק חופשה שנתית, חוק הגנת השכר וצו ההרחבה בדבר תשלום דמי הבראה אינם מסדירים אפשרות לשלול זכויות אלה, ולפיכך יש לשלמן, גם אם נשללה מהעובד זכותו לפיצויי הפיטורים (יש לציין כי בשלילת שכר עבודה שלא כדין מסתכן המעסיק גם בפיצויי הלנת שכר גבוהים).

ביחס לאפשרות לשלילת הודעה מוקדמת לפיטורים ו/או את תמורתה הכספיתסעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס”א 2001, קובע כי החובה ליתן הודעה מוקדמת לפיטורים או תמורתה לא תחול על מעביד, בנסיבות שבהן העובד שפוטר אינו זכאי לפיצויים, על פי הוראות סעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים, או על פי החלטת בית דין למשמעת אשר הורה על פיטורים בלא פיצויים מכוח הוראות חיקוק הקובע שיפוט משמעתי.