מאת: עו"ד חיה לזר-נוטקין
לאחרונה אנו עדים למקרים רבים שבהם עובד זכאי לקבל כספי פיצויים מהמעסיק, אך נוכח לדעת כי הסכום שיקבל נמוך בהרבה מהמצוין בטופס 161 (טופס שמנפיק המעסיק לקופת הגמל בעת פרישת העובד). העובד מחזיק בידיו טופס 161 הכולל לכאורה את הסכומים העומדים לזכותו בקופת הגמל, לפני שנעשה חישוב המס (או הפטור ממס) שיש לנכות ממנו. לא אחת קורה, כי טופס זה מפרט סכומים כפי שהיו בטרם נפילות השערים בבורסת העולם. במצב כזה, האם על העובד לספוג את הנזק בגין ירידת השערים?
בעניין זה יש לפנות לסעיף 20 לחוק הגנת השכר תשי"ח - 1958 (ראו ציטוט להלן), המסדיר את הפיצוי על הלנת פיצויי הפיטורים. בסעיף קטן ה' לחוק נקבע כי המועד לתשלום הפיצויים הוא תוך 15 יום מתום יחסי עובד-מעסיק, קרי מתום תקופת ההודעה המוקדמת.
לפיכך, היה והמעסיק העביר לחברת הביטוח הוראה לשחרר את קופת הגמל בתוך התקופה שנקבעה בחוק, עד 15 יום מתום יחסי העבודה בין הצדדים, הרי שהמעסיק יצא ידי חובה ואין לבוא אליו בטענות. בעניין זה חשוב להדגיש כי כיום חלה על המעסיק חובה להעביר לחברת הביטוח הן בקשה לשחרור הקופות והן טופס 161 א (טופס שעל העובד לחתום עליו), המאשר כי ברצונו של העובד למשוך את הכספים שבקופת הגמל. טופס זה הכרחי כדי שיהיה אפשר לחשב את סכום הפטור המגיע לעובד בעת פרישתו ואת שיעור המס שיש לנכות במקור ממענקים המשולמים לעובד מאת הקופה. אם אחד משני אלה – בקשה לשחרור הקופות וטופס 161 א - חסר או הועבר באיחור, יהיה אפשר לתבוע את המעסיק בגין הפרשי הפיצויים שאבדו בתקופת העיכוב.
עוד חשוב להדגיש, כי היה והעובד חתום על סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורין (שלפיו ההפרשות שבקופת הגמל הן ההפרשות שיקבל העובד בעת סיום העסקתו, בלא צורך של המעסיק להשלים את הפיצויים בהתאם לגובה שכר העובד במועד הפרישה) – המעסיק אינו חייב במאומה מלבד העברת קופת הגמל על שם העובד.
לעומת זאת, היה ועובד אינו חתום על סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורין, והסכום שבקופת הגמל נופל מהסכום המגיע לעובד על פי החוק בהתאם לשכרו האחרון הקובע – על המעסיק להשלים את ההפרש כדי שהעובד יקבל את סכום הפיצויים במלואם. היה וההפרש נובע מהפסדים עקב תנודות השוק העולמי (הפסדים בבורסות העולם וכיו"ב), יש לבחון את המועד שבו נתן המעסיק לקופת הגמל את הסכמתו להעברת כספי הפיצויים לעובד. כספי הפיצויים ייחשבו כשייכים לעובד רק ממועד מתן הסכמת המעביד לקופת הגמל, כך שרק מועד מתן ההסכמה הוא מועד חישוב ערך הפיצויים, וכפי שאמרנו קודם לכן, היה והמעסיק התמהמה – יהיה אפשר לתבוע מן המעסיק את ההפרשים שנוצרו בין המועד שבו היה עליו להעביר את הסכמתו לקופת הגמל לבין המועד שבו העבירה בפועל. זאת, כאמור, רק אם המעסיק אכן התעכב במתן הסכמתו.
בעניין זה ראו פסק דין ערעור עבודה שנדון בבית-הדין הארצי לעבודה - ע"ע 1091/92 מלון אייל ונורית בע"מ ואח' נ' ניסים שריקי.
להלן הקטע הרלוונטי מתוך חוק הגנת השכר תשי"ח – 1958; ראו בעיקר סעיפים קטנים א' וה' לחוק.
20. (א) בסעיף זה, "המועד לתשלום פיצויי פיטורים", לגבי עובד או מי שזכאי לפיצויי פיטורים מכוחו - המאוחר שבין המועדים האלה:
1) יום הפסקת יחסי עובד ומעביד;
2) המועד שנקבע לתשלום פיצויי הפיטורים על פי הוראת הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי אחר או צו הרחבה החלה על העובד;
3) אם נקבעה, על פי חוזה עבודה או הסכם אחר, זכות לפיצויי פיטורים העודפת על זו הקבועה בחיקוק, בהסכם קיבוצי, בהסדר קיבוצי אחר או בצו הרחבה - היום שנקבע לתשלום פיצויי הפיטורים על פי אותו חוזה עבודה או הסכם, ואם לא נקבע יום כאמור והזכות כאמור נקבעה לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד - היום שבו נקבעה הזכות;
4) אם נקבעה, על פי הסכם קיבוצי, הסדר קיבוצי אחר או צו הרחבה, זכות לפיצויי פיטורים לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד ולא נקבע מועד לתשלומם - היום שבו נקבעה הזכות;
5) אם הזכות לפיצויי פיטורים מותנית, על פי הוראה שבחיקוק, במילוי תנאי מצד העובד לאחר יום הפסקת יחסי עובד ומעביד או במילוי תנאי במשך תקופה מסוימת שלאחר אותו יום - יום מילוי התנאי האמור או יום תום התקופה האמורה, לפי העניין.
(ב) ייראו פיצויי פיטורים כמולנים אם לא שולמו תוך 15 ימים מהמועד לתשלומם; פיצוי הלנת פיצויי פיטורים יהיה כדלקמן:
1) שולמו פיצויי הפיטורים בתקופה שבין היום ה-16 לבין היום השלושים שלאחר המועד לתשלומם – הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו;
2) שולמו פיצויי הפיטורים לאחר היום השלושים שלאחר המועד לתשלומם - הפרשי הצמדה לתקופה שמן המועד לתשלומם עד ליום שבו שולמו, בתוספת 20% על הסכום הכולל של פיצויי הפיטורים והפרשי ההצמדה כאמור בעד כל חודש שבו לא שולמו פיצויי הפיטורים; בעד חלק מחודש תשולם התוספת של 20% האמורה באופן יחסי.
(ב1) פיצוי הלנת פיצויי פיטורים יהיה לכל דבר, פרט לעניין סעיף קטן (ב), חלק מפיצויי הפיטורים.
(ב2) המעביד רשאי להפחית מפיצויי הפיטורים ומפיצוי ההלנה סכום של חוב שחייב העובד למעביד או סכום שהמעביד חייב או זכאי לנכותו מפיצויי הפיטורים.
(ג) מי שזכאי לפיצויי פיטורים שלא מכוח סעיפים 1(א) או 5 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963, לא יחול לגביו המועד לתשלום פיצויי פיטורים כאמור בסעיף קטן (א) אלא לאחר שנמסרה למעביד קודם לכן דרישה בכתב לתשלום הפיצויים תוך ציון העילה לדרישה; נמסרה הדרישה למעביד לאחר המועד האמור - יחול לגביו המועד לתשלום הפיצויים ביום מסירת הדרישה.
(ד) הוראות סעיפים 17א, 18 ו-19 יחולו, בשינויים המחויבים, לגבי הלנת פיצויי פיטורים כאילו היא הלנת שכר, ואולם בית-דין אזורי יהיה מוסמך להפחית או לבטל פיצוי הלנת פיצויי פיטורים, כאמור בסעיף 18, אף אם פיצויי הפיטורים לא שולמו עקב אחד מאלה:
1) חילוקי דעות בדבר עצם הזכות לפיצויי פיטורים, שיש בהם ממש לדעת בית-הדין;
2) חילוקי דעות בדבר המועד שבו נפסקו יחסי עובד ומעביד;
3) הזכאי לקבלת פיצויי הפיטורים לא מסר למעביד לפי דרישתו פרטים הנוגעים לעובד או לזכאי כאמור והדרושים לעניין קביעת הזכות לפיצויי הפיטורים או שיעורם.
(ה) מי שזכאי לקבל מקופת גמל את פיצויי הפיטורים או חלק מהם מכוח תשלומים ששילם לה מעביד, לא יהיה זכאי לפיצויי הלנת פיצויי פיטורים על הסכום המגיע לו מקופת הגמל, על פי זכותו האמורה, אם המעביד הודיע לקופת הגמל בכתב, תוך 15 ימים מהמועד לתשלום פיצויי הפיטורים, כי הוא מסכים לתשלומם; הוראת סעיף קטן זה אינה באה לגרוע מהוראות סעיפים 14 ו-20 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג - 1963.
(ו) נפטר עובד או מי שהיה עובד, והפקיד המעביד בקופת בית-דין אזורי סכום של פיצויי פיטורים על מנת שבית-דין יעבירו לזכאי לו - יראו, לעניין סעיף קטן (ב), כאילו שולם הסכום האמור לזכאי ביום ההפקדה.
