שלי, עובדת מצטיינת, הפגינה לאחרונה סימני מצוקה. בעבר נהגה לבוא לעבודה מלאת שמחה והתלהבות, הייתה משקיעה, שותפה לעבודת הצוות ויוצרת אצל כל האחרים אנרגיות חיוביות. בזמן האחרון התחילה לבוא לעבודה עצבנית, השקיעה פחות והסתבכה בעימותים עם חלק מחברי הצוות. אסף, המנהל של שלי, נזכר שסיפרה לו שהיא צפויה לעבור לגור עם בן זוגה, והסיק מכך שהשינוי משפיע על שלי לרעה. הוא החליט לתת זמן ל"סופה לעבור", כי הניח שכאשר יסתדרו העניינים עם בן זוגה, יסתדר גם מצב רוחה של שלי ואיתו גם תפוקותיה. מעת לעת ניסה לשוחח עמה על המצב בבית ושיתף אותה בניסיון שצבר במעברים בחיים, כי הניח ששותפות זו תסייע לשפר את מצב רוחה.
 
לכן כאשר ניגשה אליו זמן מה לאחר מכן, וביקשה לעבור למחלקה אחרת, לא הבין אסף מה קרה: הרי היה רגיש כל כך לשלי ולמצבי הרוח שלה, שוחח עמה, וגם שיתף אותה בחוויותיו האישיות, והנה היא גומלת לו בבקשת העברה למחלקה אחרת.
 
בשיחה שיזם עמה בעקבות בקשתה, ניסה להבין איפה החמיץ את הבעיה.
מסתבר שהנחות היסוד שלו לגבי שלי היו מוטעות לחלוטין. המעבר לדירה עם בן זוגה הסתבר כמעבר מוצלח למדיי. בן זוגה והיא התקרבו זה לזה, והוא שימש לה כמקור תמיכה ב... סיכסוכים שלה עם אחד מחברי הצוות. מסתבר שמזה זמן מה שלי ואחד מחברי הצוות כבר "לא משדרים על אותו גל" ושיחסיהם התדרדרו ועלו על שרטון. לא טוב לשלי להמשיך לעבוד כך, ולכן היא מעוניינת לעבור למחלקה אחרת.
 
כאשר יש ירידה במוטיבציה, יש לנתח, כצעד ראשון, מהן הסיבות לכך. ייתכן שהסיבות הן לחץ, בעיות רגשיות, מחלה פיזית, או אולי תחושה של שחיקה בעבודה, קשר בעייתי עם עובדים אחרים או עם המנהל וכדומה.
יש לשוחח עם העובד על מנת לזהות את המקור לבעיה, ו"לתפור" את הפתרון בהתאם לגורם הבעיה. לדוגמה, אפשר לגייס עובד נוסף, אם עובד מסוים כורע תחת עומס עבודה לא סביר. אחרי כן המנהל יכול להמשיך במעקב כדי לוודא שהפתרון אכן סייע לבעיה.
 
הסיפור של שלי ואסף מזכיר לי בדיחה ישנה:
שוטר רואה שיכור מסתובב מתחת לפנס רחוב וסורק את המדרכה.
שוטר: מה אתה עושה?
שיכור: איבדתי מטבע של עשרה שקלים בשיחים.
שוטר: אז למה אתה מחפש אותו מתחת לפנס?
שיכור: פה יש אור.
 
לסיכום, אל תחפשו את המטבע מתחת לאור הפנס...
 
כתבה: יעל מהודר, יועצת ארגונית.