תחילה נבהיר, "סעיף 14" הינו סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים. חוק פיצויי פיטורים קובע כללים שונים בסוגיה של פיצויי פיטורים ובסעיף 14 לו מסדיר את האפשרות שכספי פיצויים המופרשים באופן שוטף לקופה כלשהי יבואו במקום תשלום פיצויי פיטורים לעובד.
כידוע, לקופות המשמשות לצבירת כספי הסדר פנסיוני לעובד, ואין זה משנה אם מדובר בקרן פנסיה או בביטוח מנהלים, מועברים שני "סוגים" של כספים – תגמולים ופיצויים. מדי חודש מעביר המעביד לקופה סכום מסוים כתגמולים. חלק מסכום זה הינו על חשבון המעביד וחלק מסכום זה הינו על חשבון העובד (למשל 5% ו- 5% מהשכר). סכום זה נצבר בקופה וישמש בבוא היום לתשלום קצבה או סכום הוני לעובד.
בנוסף, מעביר המעביד מדי חודש סכום נוסף לקופה כפיצויים. סכום זה נצבר בקופה ובעת סיום יחסי העבודה משמש לתשלום פיצויי פיטורים לעובד. כאן נציין, כי במסגרת הסדרים רבים מקובל להעביר מדי חודש כפיצויים סכום השווה ל- 8.333% מהשכר. ואם תשאלו מדוע? הרי התשובה היא שכך משום ש 8.333 כפול 12 שווה ל- 100, דהיינו, אם מדי חודש יעביר המעביד 8.333% מהשכר לקופה, הרי בסוף שנה, לאחר 12 חודשים, יהיה בקופה 100% מהשכר, כלומר משכורת אחת מלאה וכידוע פיצויי פיטורים הינם בשיעור של משכורת אחת לכל שנת עבודה.
אלא שמצב הדברים הטבעי הוא שעובד נקלט לעבודה עם שכר נמוך אשר "מטפס" בהדרגה. במצב דברים זה גם אם המעביד יעביר 8.333% מהשכר מדי חודש, הרי כיוון שהשכר עלה לאורך תקופת העבודה, לא יצטבר בקופה סכום כסף מספיק לסילוק סכום הפיצויים. במקרה כזה על המעביד יהיה להשלים מכיסו בעת סיום העבודה את הסכום החסר. כאן בדיוק נכנס לתמונה סעיף 14 לחוק פיצויי פיטורים.
סעיף 14 מסדיר למעשה את האפשרות שהפרשות המעביד השוטפות לקופה יבואו במקום תשלום פיצויי פיטורים באופן מלא ומוחלט, מבלי שהמעביד יצטרך לבצע השלמה. שימו לב למינוחים – כאשר לא קיים הסדר לפי סעיף 14 כספי הפיצויים שצבורים בקופה באים "על חשבון" פיצויי הפיטורים אותם על המעביד "להשלים", ואילו כאשר ישנו הסדר לפי סעיף 14 הרי כספי הפיצויים באים "במקום" פיצויי פיטורים ואין צורך בהשלמה על ידי המעביד.
בעיקרו של דבר סעיף 14 יוצר הסדר פשוט והגיוני – המעביד נדרש להפריש באופן שוטף ומלא כספי פיצויים לקופה מתאימה – קרן פנסיה או ביטוח מנהלים בדרך כלל. המעביד נדרש לוותר על כספים אלו ולהעבירם לזכות העובד בין אם זה התפטר ובין אם פוטר. כנגד זאת מקבל המעביד "שחרור" מחובת ההשלמה גם אם במועד סיום הקשר הסכום שבקופה נמוך יותר מסכום הפיצויים על פי החוק.
כיצד מופעל ההסדר שבסעיף 14? ובכן, בחוק פיצויי פיטורים נקבע שההסדר יופעל באמצעות אחת משתי אפשרויות – הסכם קיבוצי או אישור של שר העבודה (כיום שר התמ"ת). בהתאם, בהסכמים קיבוציים רבים ובצווי הרחבה שהוצאו בהתייחס אליהם ישנו הסדר לפי סעיף 14. הסדר כזה קיים אף בצו ההרחבה משנת 2008 אשר החיל חובת פנסיה על המשק כולו.
כאשר מדובר בהסכם אישי שנחתם בין עובד למעביד במקום עבודה בו לא קיים הסכם קיבוצי, הרי הדרך להחיל סעיף 14 ביחסים שבין הצדדים הינה על ידי קבלת אישור השר. בעבר נדרשו מעבידים ועובדים לפנות באופן ספציפי עם כל הסכם לצורך קבלת אישור להחלת סעיף 14. ב- 1998 הוציא שר העבודה אשר אישור כללי אשר אפשר לכל מעביד ועובד במשק אשר הסכימו על כך, להחיל ביחסים ביניהם את סעיף 14 בדרך שנקבעה באישור.
אם את או אתה הינכם עובדים אשר לא ברור להם אם סעיף 14 "רע או טוב" מבחינתכם, דעו כי כמו לכל דבר גם לסעיף 14 יש יתרונות או חסרונות.
היתרונות מבחינתכם – המעביד מתחייב להעביר באופן שוטף כספי פיצויים לקופה; כספים אלו יהיו שלכם בין אם תפוטרו ובין אם תתפטרו; אם שכרכם יציב הרי סביר שבעת סיום העבודה יהיה בקופה סכום מספיק לכיסוי מלוא הפיצויים; למעשה כספים אלו צפויים לשאת בקופה תשואות ואם אלו תהיינה חיוביות יתכן אף שיהיו צבורים לזכותכם כספים מעבר לסכום הפיצויים.
החסכונות מבחינתכם – המעביד לא ישלם לכם פיצויים מעבר לסכום שבקופות גם אם תפוטרו וגם אם בקופה יהיה סכום נמוך מסכום הפיצויים כחוק; אם לאורך תקופת העבודה תהיינה עליות ניכרות בשכרכם הסביר הוא שבקופה לא יהיו די כספים לכיסוי מלוא סכום הפיצויים כחוק; אם התשואות של הקופה תהיינה שליליות גם אז בקופה צפוי להיות חוסר.
עד כאן הסבר ראשוני בסוגיה של סעיף 14. לסוגיה זו שאלות משנה נוספות ורבות. למשל – מה קורה אם המעביד מפריש לפיצויים פחות מ- 8.33%? מה אם ההפרשות הן רק מחלק מן השכר? מה אם ההפרשות לא החלו ביום הראשון לעבודה אלא מאוחר יותר? האם ניתן להחיל את ההסדר באופן רטרואקטיבי? ועוד. דון בשאלות אלו ואחרות באחת מן הרשימות הבאות.
שלכם,
עודד ערמוני, עו"ד